8.5.2023

מחשבה נוספת על הבאר או יותר נכון על מיכל – מכיל ומוכל. ב 2014  המחשבה נבעה מצורך בכלי קיבול שיש להתייחס אליו אחרת מהבור. כלי קיבול שהוא פרי תכנון, שתפקידו להכיל  מים או כל דבר אחר כולל אוצר. במופע הריק והיבש שלו או ביכולת  הבאה לכדי מימוש ומתקיימת בה הכלה של דבר מה.

בנפרד היה גוף עבודות שהחל קודם לכן והמשיך במקביל למופע המים, הנוזל כחומר, לא רק כמוליך. חומר ללא גבול. התייחסתי לעומקו כאפשרות לשהייה קצרה או עמוקה, גיחה או חקר. שלולית/ביצה רדודה או  מעמקי האוקיינוס. המים עטפו כמו דמות לרקע לאותם מבנים שיצרתי.

ב 2019 המים פרצו או הציפו גבולות. היה צורך להכיל אותם, לארגן באופן כובש את הפחד מפני דבר מה מפחיד  ומאיים. שיש לביית אותו בצורה של כלי קיבול ופקעות הרקפת.

ב 2020 הופיעה הבאר היבשה וחיפוש אחר מקורות מים, או מצבים של גאות ושפל. בכל אלה מופע האור המהבהב כזרקור, ליקוי מאורות, אפילה על פני המים, לעומקם או בהליכה על אדמה. מצבי תודעה שיש בהם "יובש" ואור מעט.