ירח במילואו בשמי הבוקר החורפי. ערפל צמרירי על שדות הבור בואכה שפיים. עננים בצבעי ורוד בהיר קודמים לזריחת השמש. שיפולי הכביש ובהם זרימת מי הגשמים יוצרים תוואי שמתחוור לי כי את הדרך מלווה נחל וכעת מילא את יעודו. חורף אחר השנה. מזכיר לי חורף אחד בילדותי. להקת צפרים חוצה את שמי. האם מאוחר מדי להמשיך, להתמיד ולעוף עד היבשת החמה או שמא הן מתחרטות וישארו כאן כל החורף או בכלל? אני זורמת אל היום. עוד מעט ואעלה על כביש חיפה תל אביב, אשתלב באיילון אל דופק חיים אחר.