עיסוק בספרים ובספריות בתוך שדה האמנות נעשה לאחרונה פופולרי. אני תוהה האם זה בשל החשש שספרים ומחברות יעלמו בעידן הדיגיטלי? האם בשל כריתת יערות הגשם וכל נושא הקיימות? האם יש מקום להתייחס לספריה כאל מקורות ידע מתחומים שונים? יתכן שבשל הדיאלוג בין התחומים אמנות מדע אמנות למשל ניתן לראות עיסוק בספר ביתר שאת. ספרי אמן, עבודה על ספרים (מצע עבודה מטופל), ידע בתוך ידע, ידע על ידע, מכלול היצירה האישית והאנושית, ספר המשמש כמיקרוקוסמוס, ספר שהוא ה"דקדוק הפנימי" של מכלול היצירה- כל אלה מעסיקים אותי בעבודה על ספרים רבים בו זמנית. ספר שיש בו זרימה של ידע ותנועה (עלעול). ספר בתוך ספריה המאחסנת ספרים המכילים בתוכם מאגרי מידע. כיצד ארצה להציגם בעתיד? מונחים על מדף או על שולחן עבודה? מה יהיה פתוח ומה סגור? כיצד ניתן יהיה לראותם מבלי לדפדף בהם? כיצד עבודה המכילה בתוכה עבודות דו מימדיות נעשית גוף שיש בו שלושה מימדים ואף יותר? גם המימד הרוחני, רעיוני ובכלל כיצד לאמוד אותו על מגוון מימדיו?
האם הרעיון של וידאו ארט זה שהגיתי הספר שמדפדף את עצמו הוא רעיון מספיק טוב? האם כדאי ליצור מספר ספרי וידאו כמספר הספרים שיצרתי וליצור בין עבודות הוידאו דיאלוג המספר סיפור על מכלול היצירות שנוצרו בתוך ספרים ומחברות? מן מרחב שחורג מגבולות הספר וצג המחשב.